Pessa'him, Chapitre 10 9 michnayot

עַרְבֵי פְסָחִים סָמוּךְ לַמִּנְחָה. קֹדֶם לַמִּנְחָה מְעַט כְּמוֹ חֲצִי שָׁעָה, בִּתְחִלַּת שָׁעָה עֲשִׂירִית. דְּתָמִיד קָרֵב בְּתֵשַׁע וּמֶחֱצָה, וְהוּא זְמַן הַמִּנְחָה, וְקֹדֶם לַמִּנְחָה חֲצִי שָׁעָה הָוֵי בִתְחִלַּת שָׁעָה עֲשִׂירִית:

לֹא יֹאכַל אָדָם. כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל מַצָּה לְתֵאָבוֹן, מִשּׁוּם הִדּוּר מִצְוָה. וְלֶחֶם פְּשִׁיטָא דְלָא מָצֵי אָכֵיל, דְּחָמֵץ אָסוּר מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה. וּמַצָּה נַמִּי הָא אָמְרִינַן בַּיְרוּשַׁלְמִי הָאוֹכֵל מַצָּה בְעֶרֶב פֶּסַח כְּבָא עַל אֲרוּסָתוֹ בְּבֵית חָמִיו. וְלֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לִשְׁאָר אֳכָלִין, שֶׁלֹּא יְמַלֵּא כְרֵסוֹ מֵהֶן:

עַד שֶׁיָּסֵב. בַּמִּטָּה וְעַל הַשֻּׁלְחָן, כְּדֶרֶךְ בְּנֵי חוֹרִין:

וְלֹא יִפְחֲתוּ לוֹ. גַּבָּאֵי צְדָקָה הַמְפַרְנְסִים אֶת הָעֲנִיִּים:

מֵאַרְבַּע כּוֹסוֹת. כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה לְשׁוֹנוֹת שֶׁל גְּאֻלָּה שֶׁיֵּשׁ בְּפָרָשַׁת וָאֵרָא, וְהוֹצֵאתִי, וְהִצַּלְתִּי, וְגָאַלְתִּי, וְלָקַחְתִּי:

וַאֲפִלּוּ הוּא מִתְפַּרְנֵס מִן הַתַּמְחוּי. דְּהַיְנוּ עָנִי שֶׁבַּעֲנִיִּים, דִּתְנַן בְּמַסֶּכֶת פֵּאָה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לֹא יִטֹּל מִן הַתַּמְחוּי:

מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם. בַּתְּחִלָּה קִדּוּשׁ הַיּוֹם וְאַחַר כָּךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. שֶׁתְּחִלָּה קָדַשׁ הַיּוֹם וְאַחַר כָּךְ בָּא הַיַּיִן, וּכְשֵׁם שֶׁקָּדַם לִכְנִיסָה כָּךְ קוֹדֵם לִבְרָכָה:

מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן. תְּחִלָּה. וְהוּא הַדִּין לִמְקַדֵּשׁ עַל הַפַּת, שֶׁהַיַּיִן אוֹ הַפַּת גּוֹרְמִים לְקִדּוּשׁ הַיּוֹם, שֶׁאִם אֵין לוֹ יַיִן אוֹ פַת לֹא יְקַדֵּשׁ:

הֵבִיאוּ לְפָנָיו. הַיְרָקוֹת, כְּדֵי שֶׁיַּכִּיר תִּינוֹק וְיִשְׁאַל, לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לְהָבִיא יְרָקוֹת קֹדֶם סְעוּדָה:

מְטַבֵּל בַּחֲזֶרֶת. לָאו דַּוְקָא חֲזֶרֶת, דְּטִבּוּל רִאשׁוֹן זֶה הָוֵי בִשְׁאָר יְרָקוֹת, אֶלָּא אִם אֵין לוֹ שְׁאָר יְרָקוֹת מְטַבֵּל בַּחֲזֶרֶת בִּמְקוֹם שְׁאָר יְרָקוֹת. וְלָשׁוֹן מְטַבֵּל, אוֹכֵל. וּלְפִי שֶׁכָּל אֲכִילָתָן עַל יְדֵי טִבּוּל הָיְתָה, קָרֵי לַאֲכִילָה טִבּוּל. וּמִיהוּ טִבּוּל זֶה לָאו בַּחֲרֹסֶת הוּא, מִדְּקָתָנֵי לְקַמָּן הֵבִיאוּ לְפָנָיו מַצָּה וַחֲזֶרֶת וַחֲרֹסֶת, מִכְּלָל דַּעֲדַיִן לֹא הוּבְאוּ:

עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְפַרְפֵּר אֶת הַפָּת. לַאֲכִילַת מַצָּה. וְהָא קָא מַשְׁמַע לָן שֶׁאֵין אֲכִילָה אַחֶרֶת מַפְסֶקֶת בֵּין אֲכִילַת יְרָקוֹת לַאֲכִילַת מַצָּה, דְּקֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ לְאוֹתוֹ חֲזֶרֶת שֶׁל מִצְוָה שֶׁמְּבָרֵךְ עָלָיו עַל אֲכִילַת מָרוֹר אוֹכֵל מַצָּה תְחִלָּה, כְּדִכְתִיב (במדבר ט) עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים, מַצּוֹת בְּרֵישָׁא וַהֲדַר מְרוֹרִים:

וַחֲרֹסֶת. שֶׁעוֹשִׂים מִתְּאֵנִים וְלוּזִים וּבָטְנִים וּשְׁקֵדִים וְכַמָּה מִינֵי פֵרוֹת, וּמְשִׂימִין בָּהּ תַּפּוּחִים, וְדָכִין הַכֹּל בַּמְּדוֹכָה, וּמְעָרְבִין בְּחֹמֶץ, וְנוֹתְנִין עָלֶיהָ תְבָלִין קָנֶה וְקִנָּמוֹן כְּעֵין פְּתִילוֹת דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת זֵכֶר לַקַּשׁ, וְצָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה עָבָה זֵכֶר לַטִּיט:

שֶׁאֵין חֲרֹסֶת מִצְוָה. אֶלָּא לִרְפוּאָה, לְבַטֵּל שְׂרַף הַחֲזֶרֶת שֶׁרַע וְקָשֶׁה לַגּוּף כְּאֶרֶס:

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר מִצְוָה. זֵכֶר לַתַּפּוּחַ שֶׁהָיוּ יוֹלְדוֹת שָׁם בְּנֵיהֶם בְּלֹא עֶצֶב, וְזֵכֶר לַטִּיט:

וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל. בְּכָל הַסְּפָרִים אֵין כָּתוּב וְכָאן, אֶלָּא וְכֵן, כְּמוֹ כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת (במדבר כז). כְּלוֹמַר וְדִין הוּא שֶׁבִּמְזִיגַת כּוֹס שֵׁנִי יִהְיֶה הַבֵּן שׁוֹאֵל מַה נִּשְׁתַּנָּה:

הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻלּוֹ צָלִי. בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם הָיָה הַבֵּן שׁוֹאֵל כָּךְ:

מַתְחִיל בִּגְנוּת. מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ וַעֲבָדִים הָיִינוּ:

וּמְסַיֵּם בְּשֶׁבַח. שֶׁקֵּרְבָנוּ הַמָּקוֹם לַעֲבוֹדָתוֹ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם:

כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ. שֶׁלֹּא פֵרֵשׁ טַעְמָן שֶׁל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ:

וְחוֹתֵם בִּגְאֻלָּה. כְּלוֹמַר מְסַיֵּם אֶת הַהַגָּדָה בְּבִרְכַּת גְּאֻלָּה. וְלֹא פֵרֵשׁ תַּנָּא קַמָּא לְמִלְּתֵיהּ הֵיאַךְ מְבָרְכִין אוֹתָהּ, וַאֲתוֹ רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי עֲקִיבָא לְפָרוֹשֵׁי לְמִלְּתֵיהּ. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר פּוֹתֵחַ בָּהּ בְּבָרוּךְ וְאֵינוֹ חוֹתֵם בְּבָרוּךְ, מִידֵי דַהֲוָה אַבִּרְכַּת הַפֵּרוֹת וּבִרְכוֹת הַמִּצְוֹת, דְּכֻלַּהּ חֲדָא הוֹדָאָה הִיא. וּלְרַבִּי עֲקִיבָא חוֹתְמִין בָּהּ בְּבָרוּךְ, לְפִי שֶׁמּוֹסִיף בָּהּ דִּבְרֵי רִצּוּי וּבַקָּשָׁה, כֵּן יַגִּיעֵנוּ וְכוּ'. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא:

בִּרְכַּת הַשִׁיר. אִית דְּאָמְרֵי נִשְׁמַת כָּל חַי, וְאִית דְּאָמְרֵי יְהַלְלוּךָ ה'‏ כָּל מַעֲשֶׂיךָ. וְנָהֲגוּ לְמֵימְרִינְהוּ לְתַרְוַיְהוּ:

בֵּין שְׁלִישִׁי לָרְבִיעִי לֹא יִשְׁתֶּה. שֶׁלֹּא יִשְׁתַּכֵּר וְשׁוּב לֹא יוּכַל לִגְמֹר אֶת הַהַלֵּל. וְאִם תֹּאמַר כְּבָר מְשֻׁכָּר הוּא, שֶׁהֲרֵי שָׁתָה כָל רְצוֹנוֹ בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה. יַיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַמָּזוֹן אֵינוֹ מְשַׁכֵּר, וְשֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן מְשַׁכֵּר:

מַפְטִירִין. אֲנִי שָׁמַעְתִּי לְשׁוֹן יַפְטִירוּ בְשָׂפָה (תהלים כב), כְּלוֹמַר פּוֹתְחִין וְאוֹמְרִים. וְרַבּוֹתַי פֵּרְשׁוּ לְשׁוֹן הַנִּפְטָר מֵחֲבֵרוֹ, כְּשֶׁנִּפְטָרִין מִן הַסְּעוּדָה אֵין מְסַיְּמִין אוֹתָהּ בָּאֲפִיקוֹמָן, בְּאַפִּיקוּ מָנַיְכוּ, כְּלוֹמַר תּוֹצִיאוּ כְלֵיכֶם מִכָּאן וְנֵלֵךְ וְנֹאכַל בְּמָקוֹם אַחֵר, לֹא פַת וְלֹא שׁוּם דָּבָר, גְּזֵרָה דִּלְמָא אָתֵי לְמֵיכַל מִן הַפֶּסַח בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת. אֲבָל לֶאֱכֹל דְּבָרִים אֲחֵרִים בִּמְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן שָׁרֵי, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲקֹר מֵחֲבוּרָה זוֹ לְאָכְלָם עִם חֲבוּרָה אַחֶרֶת. וְאִית בַּגְּמָרָא מָאן דְּפֵרֵשׁ אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן, אַפִּיקוּ מִינֵי מְתִיקָה. דִּלְאַחַר שֶׁאָכְלוּ אֶת הַפֶּסַח אֵין נִפְטָרִין מִן הַסְּעוּדָה בַּאֲכִילַת מִינֵי מְתִיקָה וּפֵרוֹת שֶׁרְגִילִין לֶאֱכֹל לְקִנּוּחַ סְעוּדָה, וַאֲפִלּוּ בִמְקוֹמָן, שֶׁלֹּא יֹאבַד טַעַם הַפֶּסַח מִפִּיו. וְכֵן עִקָּר. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן, כָּךְ אֵין מַפְטִירִין אַחַר מַצָּה אֲפִיקוֹמָן, שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיֹּאכַל כַּזַּיִת מַצָּה בָאַחֲרוֹנָה בִּזְמַן שֶׁאֵין פֶּסַח, וְאַחַר אוֹתָהּ מַצָּה אֵין נִפְטָרִין מִמֶּנָּה בַּאֲכִילַת דָּבָר אַחֵר:

יָשְׁנוּ כֻּלָּם לֹא יֹאכְלוּ. אִם הִתְחִילוּ לֶאֱכֹל פִּסְחֵיהֶן וְיָשְׁנוּ כֻלָּן, שׁוּב לֹא יֹאכְלוּ, דְּנִרְאֶה כְאוֹכֵל בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת, דְּמֵאַחַר שֶׁיָּשְׁנוּ הִסִּיחוּ דַעְתָּם מִלֶּאֱכֹל עוֹד, וְחָשֵׁיב לֵיהּ כַּאֲכִילַת שְׁנֵי מְקוֹמוֹת. וְחֻמְרָא בְעָלְמָא הוּא. וְהוּא הַדִּין נַמִּי לְמַצָּה בַּזְּמַן הַזֶּה:

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר נִתְנַמְנְמוּ יֹאכְלוּ. אַרֵישָׁא קָאֵי, דְּאָמַר תַּנָּא קַמָּא יָשְׁנוּ מִקְצָתָן יֹאכְלוּ, וְאָתָא רַבִּי יוֹסֵי לְמֵימַר הָנֵי מִלֵּי אִם נִתְנַמְנְמוּ, שֶׁלֹּא נִשְׁקְעוּ בְשֵׁנָה, אֲבָל אִם נִרְדְּמוּ מִקְצָתָן לֹא יֹאכְלוּ אֵלּוּ הַנִּרְדָּמִים לִכְשֶׁיֵּעוֹרוּ מִשְּׁנָתָם. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:

הַפֶּסַח אַחַר חֲצוֹת מְטַמֵּא אֶת הַיָּדָיִם. דְּהָא נוֹתָר הוּא מֵחֲצוֹת וָאֵילָךְ, וְרַבָּנָן גָּזְרוּ עַל הַנּוֹתָר שֶׁיְּטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעַצְּלוּ בַּאֲכִילָתוֹ. וּמְנָלָן דְּפֶסַח לְאַחַר חֲצוֹת הָוֵי נוֹתָר, דִּכְתִיב בַּפֶּסַח (שמות יב) וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וּכְתִיב הָתָם וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, מַה לְּהַלָּן עַד חֲצוֹת, אַף כָּאן עַד חֲצוֹת:

בִּרְכַּת הַפֶּסַח. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לֶאֱכֹל הַפֶּסַח. בִּרְכַּת הַזֶּבַח, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לֶאֱכֹל הַזֶּבַח. וְזֶבַח הָאָמוּר כָּאן הוּא חֲגִיגַת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא: